מנותקים

30 שנה הם זמן ארוך דיו כדי לסקור מה עברנו בבניין המשותף שלנו בן 7 דירות: 7 משפחות, 7 עולמות. מניכור, זרות, אינטרסים מנוגדים ומחלוקות אין קץ עד בהדרגה לבניין שכל דייריו מודים ושמחים שגרים יחד ופוחדים שמא אחד מהם יעזוב ..

עברנו דירה, שמחה גדולה לכל המשפחה. היו לנו מיד תוכניות להפוך את המחסן בקומת הקרקע לחדר עבודה הכולל שירותים, מה שחייב לחפור בחצר המשותפת.. מיד ובלי היסוס, אחד השכנים תקף, קילל, איים, שבַּל נעֵז .. נבהלנו והתקפלנו.. מלאי טינות, בוז ביקורת ו.. שנאה אליו. אחרי זמן מה ניסינו שוב .. ושכן אחר, הקודם הלך לעולמו, מחה, צעק, איים..לקח זמן, אין מה לומר, של עוגמת נפש, אכזבה, טינה ומרירות כלפי השכנים, הבניין, העולם והחיים..(קשה מאד לגור בבניין שבו האווירה קרה ומנוכרת).

מתחברים: עד אשר ביום בהיר נפל האסימון.. השכנים שלנו אינם האויבים שלנו, לא הם לא! משהו השתנה ביחס הפנימי שלנו אליהם .. עד כדי כך שמצאנו עצמנו מכנים אותם ביננו לבין עצמנו כ"מורים" שלנו. ההרגשה השתנתה לחלוטין, כבר לא עלה לחץ הדם (והפחד) בכל פעם שעלינו במדרגות חלפנו על פני הדלת של אלה או אלה ..

חיוך פה חיוך שם, שאלה פשוטה מה נשמע? האווירה הלכה והתרככה, כבר יכולנו לראות בהם את הסבים והסבתות שלא היו לילדינו בקרבת מקום.. קובה וחמין משבת עברו מדלת לדלת.. חמימות התפשטה בבניין..מעבר לכך שהשירותים בסופו של דבר נבנו ברוח טוב ובהסכמה.. התהליך כולו היה שווה. כל אחת מהמשפחות קיבלה לתוך ליבה שהתרחב 6 משפחות שונות כמו קרובים שחזרו הביתה ממסע ארוך…